פסק-דין בתיק ת"א 2644-07

תיק זה עניינו עתירת התובעים כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף ביחס למקרקעין המצויים ברחוב ההסתדרות 45 בחולון, והידועים כגוש 7175 חלקה 45  (להלן: "המקרקעין"), על דרך של חלוקה בעין.

התובעים והנתבעים הינם החוכרים הרשומים של המקרקעין, ממנהל מקרקעי ישראל.

הנתבעת 1 לא התנגדה לפירוק השיתוף, אך טענה כי יש מקום להורות על פירוק השיתוף על דרך של מכירה, ולא על דרך של חלוקה בעין.

הנתבעים 2-4, התנגדו לפירוק השיתוף, אך הוסיפו וטענו כי ככל שימצא בית המשפט להורות על פירוק השיתוף, ראוי כי יעשה הדבר על דרך של מכירה, ולא על דרך של חלוקה בעין.

בתיק זה, נוכח האמור לעיל, היא אפוא מקום ליתן את הדעת לשתי שאלות נפרדות:

האם יש מקום להורות על פירוק השיתוף;

ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, מהי הדרך המיטבית לביצוע אותו פירוק.

פירוק השיתוף

נוכח הוראות סימן ב' לפרק ה' של חוק המקרקעין , התשכ"ט 1969 (להלן: " חוק המקרקעין"), לא קיימת, למעט חריגים מאוד מוגדרים, אפשרות למנוע, משותף לזכויות במקרקעין, לתבוע פירוק אותו שיתוף.

בסעיף 37 לחוק המקרקעין נקבע במפורש כי כל שותף במקרקעין משותפים, זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף, ולמעשה, נוכח הוראות החוק, כמו גם פסיקתו של בית המשפט העליון, לא ניתן להותיר שותף למקרקעין במסגרת אותה שותפות, ללא הסכמתו.

(לעניין זה ראה ע"א 753/82 פלונית נ' פלוני פ"ד לז (4) 626).

בספרו של המלומד מ.דויטש קניין חלק א' פרק 8 עמוד 595, נאמר :

"הזכות של כל שותף לפירוק השיתוף היא זכות יסודית, אשר קיומה מאפשר לדין לנקוט ב"גישה הפוזיטיבית" בשאלת השימוש. זכות זו יוצרת בלמים פנימיים המאזנים את הפעלת חופש השימוש על ידי צד, והיא יסוד-מסד, לכן להסדרי השיתוף שבחוק. הדין מבקש לעודד ככל הניתן את פירוק השיתוף, ובכך להוביל לידי חיסולו של מצב השיתוף אשר נתפס כמצב בלתי רצוי, לאור ההכבדה שהוא יוצר על ניצול ראוי של הנכס".

נוכח כך יש לראות את שיקול הדעת, אליו מתייחסים הנתבעים, ככזה המתייחס, בעיקר,  לשאלת דרך הפירוק, ולא לשאלת עצם זכותו של שותף לעתור למימוש זכות הפירוק.

הסיבות או הטעמים להגשת התביעה על ידי התובעים,  כמעט ואינן רלוונטיות להליך שבפני.

כמו כן, ובניגוד לטענות הנתבעים 2-4 בסיכומיהם, פסק הדין בתביעה לפירוק שיתוף אין משמעותו היתר או הכשר לביצוע של פעולה העומדת בניגוד להוראות הדין.

אני מודעת לטענות הנתבעים על פיהן נהגו התובעים, שלא כדין, על דרך של בנייה ללא קבלת היתר, כמו גם טענותיהם לעניין שימוש עודף במקרקעין.

עם זאת, ככל שהדבר נוגע לבנייה ללא היתר, הסמכות והמקום לדון בהן, הוא בבית המשפט לעניינים מקומיים כמו גם בפני רשויות התכנון המתאימות.

ככל שהדבר נוגע לשימוש תוך חריגה מהיקף הזכויות , נהיר כי פתרון של פירוק השיתוף, ייתן מענה גם לאלו.